כָּעַסְתִּי שָׁנִים.
מֵאָז שֶׁאֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת עַצְמִי
הָיָה בִּי כַּעַס
שֶׁפָּחַדְתִּי לָתֵת לוֹ מָקוֹם.
אָבֵל לַכַּעַס יֵשׁ עָצְמָה
הוּא אֵשׁ
וְצָרִיךְ לְהִשְׁתַּחְרֵר,
לָכֵן תָּמִיד מָצָא גַּם אֶת הַדֶּרֶךְ
לָצֵאת.
הוּא הָיָה מִתְפָּרֵץ כְּמוֹ הַר גָּעַשׁ
פִּתְאוֹם
בַּלִּי שׁוּם הַתְרָאָה
וּפְרוֹפּוֹרְצְיָה.
פָּגַע וְשָׂרַף, הִבְהִיל
וְהִרְחִיק.
אָז פָּחַדְתִּי מִמֶּנּוּ.
פָּחַדְתִּי מֵהַהִתְפָּרְצֻיּוֹת שֶׁלּוֹ
לֹא סָמַכְתִּי עָלָיו
חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא הַפְּגָם שֶׁלִּי.
בַּהֶמְשֵׁךְ
נִסִּיתִי
לְעַדֵּן אוֹתוֹ
לַעֲקֹף אוֹתוֹ
לְרַכֵּך
אֲבָל הָאֵשׁ,
מָצְאָה לָהּ מְקוֹמוֹת בִּטּוּי אֲחֵרִים
בַּגּוּף.
הָאֵשׁ הַזּוֹ הִיא גַּם אֵשׁ הַתְּשׁוּקָה
הַיְּצִירָה
הַמִּינִיּוֹת
הַבִּטּוּי
וְסָגַרְתִּי עָלֶיהָ
שָׁנִים.
עִם הַזְּמַן
לָמַדְתִּי
לַעֲשׂוֹת אִיתָּהּ שָׁלוֹם,
לָתֵת לָהּ מָקוֹם
לְהָבִין
לְהָכִיל
לַחֲמֹל
וְרָאִיתִי אֵיךְ
כְּמוֹ שֶׁהִיא הוֹרֶסֶת,
הִיא גַּם בּוֹנָה
כְּמוֹ שֶׁהִיא
מַבְהִילָה וּמַרְחִיקָה,
הִיא יוֹדַעַת לֶחָבֵר.
שְׁנֵי קְצָווֹת
מְנֻגָּדִים
לַלֶּהָבָה שֶׁלִּי.
אֲנִי כּוֹעֶסֶת עַכְשָׁיו
וְהַמָּחוֹג
מַרְאֶה
אֶמְצַע.
מקסים.