כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי לְצַלֵּם צִפּוֹרִים
לֹא יָדַעְתִּי כַּמָּה הֵן רְגִישׁוֹת
לְכָל תְּנוּעָה
לְכָל צְלִיל
מוּכָנוֹת לַמְּנוּסָה.
(גַּם לַצִּפּוֹרִים לֹא קַל).
כְּדֵי לְצַלֵּם אוֹתָן
נִדְרְשָׁה מִמֶּנִּי הֲמוֹן סַבְלָנוּת
וְכַמָּה הָיָה לִי קָשֶׁה
לִנְצוֹר
אֶת עָצְמַת הַתְּשׁוּקָה
וּלְהַמְתִּין לָרֶגַע הַמַּתְאִים.
קָשֶׁה
כְּמוֹ
לְהָכִיל
(בַּלִּי לַנָּסוֹת לִפְתֹּר)
כְּשֶׁאַחַד הַיְּלָדִים חוֹוֶה קֹשִׁי
כְּמוֹ
לְקַבֵּל
בִּמְקוֹם לַנָּסוֹת
לְסַלֵּק אֵת הַכְּאֵב
לִנְשֹׁם
בִּמְקוֹם
לְהִפָּגַע אוֹ לִפְגֹעַ
לְהַאֲמִין
בַּמָּקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ אֱמוּנָה.
סַבְלָנוּת
מְכִילָה אֶת כֹּל אֵלּוּ.
שָׂם גַּם מִסְתַּתֶּרֶת
הָאֱמוּנָה.
