החיפוש התחיל עם השאלה
הכ"כ טרוויאלית
מה את רוצה להיות
כשתהיי גדולה?
מה אני רוצה להיות (עתיד)?
זה אומר שאני עדיין לא ?
עכשיו אני לא.
אז מה אני כן ?
אז מה אני כן ?
יצאתי למסע בעקבות הכן
בגיל 20.
בגיל 28 התחתנתי
עם אחד
ממש אהוב
אהוב שיודע (כמובן),
יודע בדיוק מה הוא
יודע כבר מגיל 6.
בגיל 28 התחתנתי
עם אחד
ממש אהוב
אהוב שיודע (כמובן),
יודע בדיוק מה הוא
יודע כבר מגיל 6.
זה העצים את
החוסר ידיעה שלי
ואת התחושה
שאני לא.
המשכתי לחפש,
אף פעם לא הפסקתי.
עברתי מעבודה לעבודה
מלימודים כאלו לאחרים
ולא הפסקתי לשאול
מה אני כן?
בגיל 40.
התחלתי להרגיש שאני
מתקרבת.
במסגרת לימודי צילום,
הכרתי את זו שתהיה
הכרתי את זו שתהיה
השותפה שלי,
ופתחנו יחד סטודיו לצילום.
ופתחנו יחד סטודיו לצילום.
זה כבר הרגיש הרבה יותר טוב.
אבל עדיין,
משהו
עדיין
הרגיש לי חסר.
לכבוד יום הולדת 50
המפואר
שחגגתי ב 11.2.21
שכרתי לי יורט בכליל
ל 3 שבועות
לְ בַ ד !
ושם,
נטולת טַייטֶלים
(אמא, אישה, בת, חברה, שותפה ...)
רק אני עם עצמי
המפואר
שחגגתי ב 11.2.21
שכרתי לי יורט בכליל
ל 3 שבועות
לְ בַ ד !
ושם,
נטולת טַייטֶלים
(אמא, אישה, בת, חברה, שותפה ...)
רק אני עם עצמי
עטופה בשקט חלומי,
סוף סוף הבנתי.
סוף סוף הבנתי.
ממש ממש
הבנתי,
הבנה מאד ענווה
אמיתית ומתוקה
הבנתי,
הבנה מאד ענווה
אמיתית ומתוקה
שהמתנה שיש לי
לתת לעולם
היא פשוט
אני :-)
לתת לעולם
היא פשוט
אני :-)
